1. לפניי בקשת הסתלקות שהגישו המבקשים בקשר עם בקשתם לאישור תובענהייצוגית לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006. 

2. עניינה של בקשת האישור הוא בטענה כי המשיבה, רשות המיסים, ביצעה גבייה שלא כדין החל מיום 20.7.2018 בגין הוצאות גבייה בשיעורים החורגים מהסכומים המרביים הקבועים בתקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), תשע"א- 2011, בגין פעולות אכיפה מסוג הדבקה, פריצה, עיקול, גרירה, ואחסנה של רכב בגין חוב ותוך חריגה אף מההוצאות הישירות בגין פעולות אלו. עוד נטען כי המשיבה גובה הוצאות עבור פעולות אכיפה בתוספת מע"מ לאחר יום 22.3.2018, וזאת חרף התיקון שחל על התקנות האמורות, ממנו עולה כי הסכומים הקבועים בתקנות מגלמים גם את המע"מ. 

3. יצוין כי לבקשת האישור קדמה בקשה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח- 1998 מיום 7.5.2020, במסגרתה התבקשו פרטים אודות כמות כלי הרכב המעוקלים, פירוט התעריפים בהם מחויבים החייבים בגין הוצאות פריצה, גרירה, אחסנה, הסכם התקשרות עם החברה הזכיינית ועוד. לאחר קבלת תשובה, אף אם לא מלאה מבחינת המבקשים ובאי כוחם, הוגשה ביום 21.7.2020 על ידם בקשת האישור.

4. המשיבה השיבה ביום 18.11.2020 לבקשת האישור וטענה כי דינה להידחות משום שהיא הפסיקה ביוזמתה את הגבייה טרם הגשת בקשת האישור וללא קשר אליה. לדבריה, הגבייה העודפת מצידה ביחס לפעולות ההדבקה והפריצה הופסקה בחודש מרץ 2020, הגבייה העודפת ביחס לגרירה הופסקה בחודש אפריל 2020, והגביה העודפת ביחס לאחסנה הופסקה בחודש מאי 2020. לפיכך טענה היא כי יש לדחות בקשת האישור לפי סעיף 90ב) לחוק תובענות ייצוגיות. 

באשר למרחקי הגרירה ותעריף הגרירה הנגזר מהמרחק נטען כי מדובר בעניין עובדתי ופרטני שאינו מתאים להתברר במסגרת ייצוגית משום שהוא דורש הוכחת המסלול שנבחר בפועל ביום הגרירה, וממילא נושא זה התייתר ביום 12.1.2020 עם עדכון הנוהל והדרישה לרשום מרחק גרירה מדויק. ואילו לעניין רכב משא כבד שמשקלו העצמי נמוך מ- 4 טון ומשקלו הכולל המותר גבוה יותר, טענה המשיבה כי יש לדחות את בקשת האישור שכן היא פועלת כדין באופן בו היא מתייחסת למשקל הכולל של הרכב ומאחר שעניין זה אינו מתאים להתברר באופן ייצוגי בשל הבדיקה הפרטנית הנדרשת ובשל גובהה הנמוך של הגבייה העודפת. 

5. בהמשך לאמור, הגישו המבקשים בקשה לחייב את המשיבה למסור הבהרות ולהשלים מידע לגבי מספר סוגיות. המשיבה הגיבה לבקשה ולצד מסירת חלק מהמידע טענה כי הבקשה נועדה להכביד עליה בלי שקיים טעם ממשי במסמכים שהתבקשו, כי הרושם הוא שמדובר ב"מסע דייג" וכי המבקשים לא עשו את הבירורים המתבקשים טרם הגישו את בקשת האישור. המבקשים הגיבו לכך ועמדו על בקשתם לקבלת אותם הנתונים שטרם הועברו. 

6. ביום 1.2.2021 התקיים בפניי דיון בנוגע לבקשה למסירת הבהרות ומסמכים, ובסופו ניתנה החלטתי לפיה המשיבה תערוך בדיקה אצל קבלני המשנה אם קיימת מניעה למסור למבקשים את המידע שביקשו, וכן תבדוק אם קיימת מניעה למסירת המידע הציבורי לכאורה גם ללא הסכמתם. כן התבקשה המשיבה לבחון האם הוחזרו כספים לידי חייבים לאחר שהתגלתה הטעות בגביית המע"מ, ובאיזה סכום מדובר, ואם לא הוחזרו, מה הבסיס המשפטי לכך.

7. בהודעת המשיבה מיום 6.4.2021 עדכנה היא כי הספקים מתנגדים למסירת המידע על רכיב התמורה בהסכם מולם בהיותו מידע מסחרי סודי. אשר להנחיה לספקים, עדכנה כי היא איתרה לאחרונה הודעת דואר אלקטרוני רלוונטית. המשיבה הדגישה כי אין מקום להידרש במסגרת ההליך דנן לעניינים של פרסום או של השבה שכן היא גילתה את הטעות בעצמה ופעלה ביוזמתה להפסקת הגביה ביתר, לפני הגשת בקשת האישור וללא קשר אליה, ועוד ציינה כי במקרה דנן הסכום הכולל שנגבה ביתר מסתכם בכ- 70,000 ₪ בלבד (או לכל היותר כפול מסכום זה), כאשר הסכום נגבה מכ- 600 עד 800 בעלי רכבים חייבים. 

8. המבקשים הגיבו להודעה זו בציינם כי המשיבה לא נתנה מענה מניח את הדעת להוראת בית המשפט בדבר מסירת הנתונים. 

9. ביום 11.10.2021 התקיים בפניי דיון נוסף, במהלכו המלצתי למבקשים, לאור הנתונים שמסרה המשיבה, שעיקרן הפסקת הגבייה העודפת טרם הגשת הבקשה, לשקול הגשת בקשת הסתלקות. 

10. ביום 30.1.2022 הגישו המבקשים בקשת הסתלקות במסגרתה חזרו על עיקרי טענותיהם במסגרת בקשת האישור, תוך פירוט הנסיבות הרלוונטיות לכל אחד מהמבקשים. עוד ציינו הם כי גם אם תתקבל טענת המשיבה בדבר החדילה טרם הגשת בקשת האישור, הרי שיש לתת את הדעת לכך שבדיון מיום 1.2.2021 לא היה בפי המשיבה מענה הולם לטענתם לפיה לא נעשה כל פרסום לגבי יישום אי גביית המע"מ והגבייה החורגת. כמו כן הודגש כי במעמד הדיון התבקשה המשיבה על ידי בית המשפט לבחון האם הוחזרו כספים לידי חייבים לאחר שהתגלתה הטעות בגביית המע"מ, ובאיזה סכום מדובר, ואם לא הוחזרו, מה הבסיס המשפטי לכך. לטענת המבקשים, גם בהמשך לא ניתנה מטעם המשיבה תשובה מספקת לשאלה זו. עוד הדגישו המבקשים כי המשיבה לא הוכיחה כי הבחינה ביוזמתה בגבייה העודפת ופעלה לביטול הגבייה בחודש מאי 2020, וכי בתצהירה לא פורט כיצד נודע לה הדבר ומה עשתה בנדון. 

לצד האמור, הדגישו המבקשים כי בשים לב לדיון שהתקיים ביום 11.10.2021 ולהערות בית המשפט ולאור הצהרת המשיבה כי היא פעלה להפסקת הגבייה שבעטיה הוגשה בקשת האישור, השתכנעו הם כי אין מקום לנהל את התובענה הייצוגית לגופה והמחלוקת בינם לבין המשיבה נותרה באשר לשאלת הגמול ושכר הטרחה. 

11. לטענת המבקשים, ראוי לפסוק להם גמול ושכר טרחה משום שעובר להגשת בקשת האישור נוהלה מטעמם תכתובת עם המשיבה על רקע הבקשה לקבלת מידע, כך שיש להניח שהמשיבה הייתה מודעת לתובענה הייצוגית שבדרך ונערכה מבעוד מועד לכך. עוד הודגש כי המשיבה למעשה הודתה בגביית יתר במשך תקופה ממושכת, וכי לא ניתן לחלוק על כך שהחדילה נעשתה בהיחבא ללא כל פרסום לציבור. כמו כן אף הסיבה לגבייה השגויה לא צוינה על ידה. המבקשים הדגישו כי מאחר שבמועד הגשת הבקשה לאישור, ולמעשה עד מועד הגשת התשובה, לא יכלו הם לדעת כי המשיבה חדלה, הרי שבאותה נקודת זמן ראוי היה להגיש את בקשת האישור והיא אף הייתה צפויה להביא תועלת רבה. כמו כן, בהעדר כל פרסום ביחס לגביית היתר עובר להגשת הבקשה, הרי שלציבור החייבים נודע הדבר רק בעקבות הבקשה. עוד הדגישו המשיבים את העלויות והסיכונים הגבוהים שנטלו על עצמם בעת הכנת הבקשה ובהגשתה, וכן את היקף המשאבים הרבים שהושקעו מצדם בהכנתה. לאור האמור ביקשו המבקשים כי ייפסק להם גמול בסך 30,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחם בסך של 150,000 ₪. 

12. המשיבה בתגובתה מיום 9.5.2022 חזרה והדגישה כי היא הפסיקה את הגבייה מושא הבקשה טרם הגשתה וללא קשר אליה. לדבריה, למבקשים לא קמה עילה תביעה משום שהיא לא מבצעת עוד גביית יתר ומאחר שהגביה הופסקה עוד טרם הגשת בקשת האישור, כך שהמבקשים לא הביאו תועלת ממשית לקבוצה. לטענתה, בחירת המבקשים לפנות בבקשה כללית לפי חוק חופש המידע וכן לפנות למנהל מע"מ באופן שלא "יסגיר" את העילה העומדת בבסיס בקשת האישור, מהווה התנהלות חסרת תום לב, והגם שאין חובה לבצע פנייה מוקדמת טרם הגשת בקשה לאישור, בחירת המבקשים שלא לפנות בפנייה מוקדמת כדי לברר את העבודות לאשורן, מצדיקה את דחיית בקשתם לגמול ושכר טרחה. המשיבה אף הוסיפה כי המבקשים לא מיהרו להגיש הודעת הסתלקות, אלא עמדו על המשך ניהול ההליך ואף הגישו בקשה לגילוי ועיון במסמכים, באופן שגרם לה לטרחה והשקעה שלא לצורך. לטענת המשיבה, מבחינת שיקולי מדיניות לא ראוי לעודד בקשה ייצוגית שכזו, ללא עילה במועד הגשתה ותוך ניהולה בהמשך שלא בשקידה מספקת. בנוסף, אף העובדה שקופתה היא ציבורית מצדיקה על פי המשיבה פסיקת סכומים מתונים אם בכלל, ועוד יש לזכור כי חברי הקבוצה הם מי שלא פעלו על פי חוק ולא שילמו מיסים כנדרש, ובשל כך נדרשה המשיבה לנקוט נגדם בפעולות אכיפה. זאת ועוד, המבקשים לא הצביעו על מאמץ מיוחד או סיכון מיוחד שנטלו על עצמם,  ואף לא הצביעו על נימוק שיצדיק פסיקה גמול ושכר טרחה בסכום כה גבוה כאשר ניכר שהגבייה העודפת מסתכמת בכ- 70,000 ₪ בלבד. 

אשר לטענה הנוגעת להעדר פרסום כבסיס לדרישת גמול ושכר טרחה, טענה המשיבה כי הפרסום אינו תנאי לחדילה, כי העדר פרסום אודות גביית יתר אינו מהווה עילה לתובענה ייצוגית, ומשכך העדר פרסום אף אינו מהווה נימוק לפסיקת גמול ושכר טרחה בהליך ייצוגי, מקום בו הוכח שהרשות חדלה מהגביה שבשלה הוגשה בקשה האישור ועוד טרם הגשתה וללא קשר אליה. 
עוד הוסיפה המשיבה כי מאחר שהמבקשים לא הודיעו על הסתלקות משהובהר להם שהמשיבה חדלה, אלא המשיכו להטריח אותה, כמו גם את בית המשפט, בניהול ההליך, הרי שנגרמו לה הוצאות משמעותיות שלא לצורך ומשכך לא זו בלבד שאין מקום לפסוק להם גמול ושכר טרחה, אלא שיש לפסוק הוצאות לטובתה שישקפו את ההכבדה ובזבוז הזמן, לכל הפחות מהשלב בו הודיעה על הפסקת  הגביה. 

13. לאחר שעיינתי בבקשת האישור, בתגובת המשיבה ובהודעתה על הפסקת הגביה, ולאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, לרבות בבקשת ההסתלקות, בתצהירים המצורפים ובתגובת המשיבה לה – אני מאשר את ההסתלקות. 

14. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. 

15. אשר לפסיקת גמול ושכר הטרחה – ככלל, משאושרה בקשה להסתלקות מבקשת אישור, בית המשפט אינו נוהג לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא הכוח המייצג. עם זאת לכלל זה קיימים חריגים ויש מקרים בהם מצאו בתי המשפט לנכון לפסוק גמול ושכר טרחה גם במסגרת הסתלקות מבקשת אישור, למשל במקרים בהם הגשת הבקשה לאישור הביאה לשינוי בהתנהגותו של הנתבע (ראו: ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול נ' סונול בע"מ (5.8.2018)). 

בענייננו, יש לתת את הדעת אף לכך שהמדובר בהסתלקות המשלבת הפסקת גבייה מצד המשיבה, וכידוע במצבים של דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית מפאת הפסקת הגבייה על ידי הרשות, מקובל כי ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, יהא מוצדק עקרונית לפסוק גמול ושכר טרחה (ראו: עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.2012) (להלן: "עניין אבוטבול"). 

16. הצדדים דנן נחלקו בסוגיה הנוגעת למידת תרומתה של הפנייה מכוח חוק חופש המידע במאי 2020 להשלמת מהלך הפסקת הגבייה על ידי המשיבה, שהחל לדבריה במרץ 2020 והסתיים במאי אותה שנה. אבהיר כי בהעדר חקירת מצהירים לא ניתן להסיק באופן חד משמעי באשר לקיומו או העדרו של קשר בין הפנייה האמורה מכוח חוק חופש המידע והגשת בקשת האישור שקרמה עור וגידים באותה תקופה, לבין שינוי ההתנהלות שביצעה המשיבה, וכי לדידי לא ניתן לשלול את האפשרות כי העלאת הנושא מצד באי כוח המבקשים בפנייתם תרמה להאצת תהליכי השינוי אצל המשיבה. במובן זה ניתן לומר כי הבקשה תרמה במידה מסוימת להפסקת הגייה, ולמצער להאצתה, באופן המצדיק פסיקת גמול ושכר טרחה במקרה דנן. רוצה לומר, אף תחת ההנחה כי המשיבה חדלה מגביית היתר ביוזמתה טרם הגשת בקשת האישור, עדיין קיימת סבירות לא מבוטלת כי אלמלא בקשת האישור "המתבשלת", שינוי ההתנהגות של המשיבה לא היה מתבטא באותו אופן או באותה יעילות, ומכאן שבקשת האישור הביאה תועלת מסוימת לחברי הקבוצה. 

17. כמו כן, איני יכול להתעלם מכך כי במשך חודשים ארוכים, עד אשר הגישה המשיבה את תשובתה לבקשה לאישור, לא מצאה היא לנכון להודיע בפומבי כי נפלה טעות מצידה שביטויה בגביית יתר וכי היא פועלת החל מחודש מרץ 2020 לתיקונה. כפי שכבר ציינתי בעבר, סבור אני כי אמנם קיימת חשיבות רבה לכך שהרשות תבדוק בעצמה את פעולותיה ותתקן בעצמה טעויות שהתגלו על ידה, אך באותה מידה קיימת חשיבות רבה לכך שהרשות תפרסם בציבור, ובזמן אמת, דבר גילויין של טעויות שנפלו במהלך פעולותיה, אם וככל שהן מתגלות, ובד בבד תודיע על כוונתה לתקנן ועל הדרכים ולוחות הזמנים שבכוונתה לעשות כן. לטעמי, זו לא רק חובתה של הרשות כנאמנה של הציבור, וכמי שמחויבת לפעול בשקיפות, אלא שיש בכך אף להגביר את אמון הציבור ברשות כמי שמקיימת ביקורת עצמית, מודה בטעויותיה ופועלת בהקדם האפשרי על מנת לתקנן (ראו: ת"צ (מחוזי מרכז) 8734- 112-17 אגרביה נ' רשות המיסים (3.10.2018)). 

במקרה דנן, דבר גביית היתר לא הובא לידיעת הציבור נכון למועד הגשת הבקשה, ומכאן שיש לראות בעייני תרומה נוספת בעצם הגשת בקשת האישור. כפי שאף היטיבה המשיבה לציין בעצמה, אכן מוטב היה אילו הייתה היא מפרסמת את ההחלטה להפסיק את גבייתה (פסקה 46 לתגובת המשיבה מיום 9.5.2022). בנסיבות אלו, סבורני כי בקשת האישור הועילה אף בהיבט זה של פרסום דבר הטעות ותיקונה. לכך מתווסף הסיכון שנטלו על עצמם המבקשים ובא כוחם. 

18. בהתחשב במכלול הנסיבות האמורות, סבורני כי אכן קמה הצדקה עקרונית לפסיקת גמול למבקשים ושכר טרחה לבא כוחם, אם כי בשיעור מצומצם. הסיבה המרכזית לכך היא שאין להתעלם מהעובדה ששאלת חוקיות הגבייה לא זכתה להכרעה שיפוטית לנוכח הפסקת הגבייה מצד המשיבה, באופן שיש בו למתן את החשיבות הציבורית אשר צמחה מבקשת האישור. בנוסף המבקשים ובא כוחם לא הוכיחו כי נטלו על עצמם סיכון מוגבר החורג מהסיכון הרגיל הרלוונטי לכל בקשה לאישור תובענה כייצוגית, ואף לא פרטו את היקף המשאבים שהושקעו מצדם בהכנת הבקשה לאישור ובהגשתה. עוד יש לתת את הדעת לכך שעקב ההודעה על הפסקת הגבייה, לא נדרשה השקעת משאבים משמעותית נוספת, להבדיל ממצב בו הייתה בקשת האישור מתבררת לגופה. 

19. שיקול נוסף הרלוונטי לעניין הוא צמצום הפגיעה בקופה הציבורית, שהרי כאשר עסקינן בתובענה ייצוגית המוגשת נגד רשות, הגמול לתובע המייצג ושכר טרחת בא כוחו, ישולם מכספי ציבור, ולגביהם, כידוע, יש לנהוג במשנה זהירות. שיקול זה מחייב, אפוא, איזון בין השאיפה לתמרץ הגשת תובענות ייצוגיות ראויות, לבין האינטרס הציבורי המצדיק הערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלו.

20. לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות הסכום הנמוך יחסית של גביית 1 היתר (כפי שהוצג על ידי המשיבה ולא נסתר על ידי המבקשים), מצאתי לנכון 2 לפסוק לכל אחד מהמבקשים גמול בסכום של 3,500 ₪ ולבא כוחם שכר טרחה 3 בסכום כולל של 35,000 ₪ (כולל מע"מ). 4 הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה 5 וריבית החל מהיום ועד למועד תשלומם בפועל.

21. אשר לסוגיית ההוצאות, הרי שעל פני הדברים איני סבור שמדובר בבקשה שהוגשה 7 בחוסר תום לב ונראה כי מנקודת מבטם של המבקשים במועד הגשתה לא הייתה 8 הבקשה לאישור בגדר תביעת סרק. כמו כן, המבקשים פנו למשיבה בבקשה לפי 9 חוק חופש המידע, ואף אם לא הסתלקו מיד עם מתן ההודעה על הפסקת הגבייה, 10 אלא ביקשו אי אלו הבהרות, איני סבור כי מדובר בסרבול והארכת ההליך באופן 11 המצדיק פסיקת הוצאות.

22. לאור כל האמור, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נמחקת. תביעתם האישית של 13 המבקשים נמחקת אף היא. 14 בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 15 16 17 ניתן היום, כ"ח סיוון תשפ"ב, 27 יוני 2022, בהעדר הצדדים.